הכרעת דין בתיק הע"ז 1409-08

האישום

1.         לנאשמת יוחסה עבירה של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל, ללא חוזה וללא ביטוח רפואי וזאת בניגוד להוראות סעיפים 1(ד) 2(א) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים התשנ"א - 1991 (להלן - " החוק"). כן הואשמה הנאשמת באי מילוי דרישת מפקח בניגוד לסעיף 6(ה) לחוק.

2.         כנגד הנאשמת נטען, כי ביום 8.3.04 עת נערכה ביקורת במחסניה במתחם "בלו קאסל" ברחוב נורדאו באשדוד (להלן - " המחסן"), נמצאו באתר שני עובדים זרים (להלן - " העובדים") אשר הועסקו על ידי הנאשמת בפריקת משאית וזאת ללא היתר כדין, מבלי שהנאשמת התקשרה עמם בחוזה בכתב והסדירה עבורם ביטוח רפואי. עוד נטען כי העובדים לא היו אזרחי ישראל או תושביה ולא היו רשאים לעבוד אצל הנאשמת.

3.         בתשובתה לאישום כפרה הנאשמת בכל העובדות המפורטות בכתב האישום וטענה כי כלל לא העסיקה את העובדים והם אינם מוכרים לה.

4.         מטעם המאשימה העידו מפקחי התמ"ת מר אדי מדמוני ומר יחיאל מלכה וכן ועובד לשעבר של הנאשמת מר רוברט שטרית (להלן - " מר שטרית"). כן הוגשו הזמנה לחקירה (ת/1 ות/8), תעודות עובד ציבור (ת/2-ת/3), תיאור מקרה (ת/4, תמונה שצולמה באתר (ת/5), רשימת העובדים שנתפסו (ת/7), חקירת מר שטרית (ת/6).

5.         מטעם הנאשמת העיד אחד מבעליה מר דוד נוריאלי (להלן - " מר נוריאלי") והוגשו פניות מטעם הנאשמת למשרד התמ"ת האגף לאכיפה חוקי העבודה (נ/1 ו-נ/2).

טענות הצדדים

6.         המאשימה טוענת, כי העובדות הנטענות על ידי המאשימה בכתב האישום, היינו, כי במחסן אשר שימש את הנאשמת נמצאו שני עובדים זרים כשהם פורקים סחורה מתוך משאית אל המחסן, לא נסתרו.

עוד טוענת המאשימה כי על פי הבדיקה שנערכה, העובדים הזרים לא היו בעת הרלוונטית אזרחי ישראל או תושביה ולא היתה בידיהם אשרה המתירה להם לעבוד בישראל בכלל ואצל הנאשמת בפרט.

המאשימה טוענת כי מהראיות שהוצגו בפני בית הדין עולה כי מהרגע שעמדה בנטל להוכיח שהעובדים נמצאו עובדים במתחם המוחזק על ידי הנאשמת וכאשר לא היו בידיהם היתרי עבודה כחוק, חזקה היא כי העובדים הינם עובדי הנאשמת והנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפי הנאשמת.

עוד טענה המאשימה כי על אף שלנאשמת נשלחו שני זימונים לחקירה, בחרה היא שלא להתייצב ולמסור את גרסתה, ומעולם לא טענה קודם לטענתה בפני בית הדין, כי העבודה במחסניה בוצעה באמצעות קבלן חיצוני.

7.         הנאשמת טוענת כי נטל השכנוע מוטל על המאשימה ועליה להוכיח את כל יסודות העבירה במידה שלמעלה מספק סביר. לטענת הנאשמת, לא זו בלבד שהמאשימה לא עשתה כן אלא שהיא טוענת לעובדות שאין להן עיגון בחומר הראיות.

הנאשמת טוענת כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח כי העובדים שנתפסו ביום 8.3.04 אינם רשאים לעבוד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל. לטענתה, מתעודות עובד הציבור שנערכו על ידי הגב' זהבה קודש, רכזת תיעוד ממינהל האוכלוסין וממשרד הפנים לא ניתן ללמוד כי העובדים לא היו רשאים לעבוד בישראל. כל שניתן ללמוד מת/2 הוא כי נכון למועד הנפקת התעודה (שאינו רלוונטי למועד האישום), היה אחד העובדים (פרנק) אזרח דרום אפריקה. לטענת הנאשמת אין התעודה שוללת אפשרות שהעובד מחזיק באזרחות ישראלית בנוסף לאזרחותו הזרה.

            עוד טוענת הנאשמת, כי לא נרשם בתעודה שלאדם הנ"ל לא היה היתר עבודה בישראל במועד הרלוונטי לאישום. באשר לת/3 כל שניתן ללמוד מהתעודה הוא כי הרשום בה לא היה אזרח ישראל או תושב בה ועל פי הפרטים לא אותר בקובץ ביקורת גבולות זרים.

            לטענת הנאשמת, פרטים רבים נוספים כגון האם היה בידיו היתר לעבוד בישראל, באיזו אשרה החזיק ועוד, נותרו ללא מענה.

            משני אלה, מבקשת הנאשמת ללמוד כי לכל היותר הוכח שנכון למועד הנפקת התעודות (ולא ליום הביקורת), העובדים שנתפסו לא היו אזרחי ישראל או תושביה. אין בכך לעמדתה הוכחה כי לעובדים שנתפסו לא היה היתר עבודה בישראל במועדים הרלוונטיים לכתב האישום.

8.         הנאשמת טוענת כי גם מרשימת העובדים (ת/7) לא ניתן ללמוד האם היה בידי העובדים היתר עבודה תקף במועדים הרלוונטיים לאישום שכן מחקירת עד תביעה 2, אשר ערך את ת/7, עולה כי הפרטים הרשומים בו אינם מידיעתו האישית אלא לאחר בירור עם פקיד בשם שרון.

            לטענת הנאשמת, משלא הוצג סוג האשרה אשר היה בידי העובדים, לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי לא היו רשאים לעבוד שכן גם מחזיקי אשרה מסוג ב/2 רשאים לעבוד בישראל. לדבריה משלא הוגשה תעודה של הממונה על העסקת עובדים זרים האחראי על היתרי העבודה בישראל, יש לזקוף עניין זה לחובת המאשימה.

9.         עוד טוענת הנאשמת, כי העובדים שנתפסו אינם עובדיה ועל כן אין להניח שקיומו של היתר להעסקתם נמצא בידיעתה.